החלטה בתיק ת"א 179-09

1. בפני בקשה של התובעים לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות מטעמם ביום 31.12.12.
2. ב"כ התובעים טוען בבקשתו, כי לא קיבל את הזימון לדיון ולא ידע עליו ועל כן לא היה מקום לתת פסק דין עקב אי התייצבותו לדיון וכן טוען כי לתביעה סיכויים טובים ועל כן אין מקום למחוק אותה בשל כשל פרצדורלי.
3. ראשית, אציין, כי מדובר למעשה בבקשה שבמהותה היא בקשה לביטול הוצאות, באשר התביעה נמחקה ולא נדחתה ודבר לא מונע מן התובעים להגישה בשנית.  על כן, למעשה השאלה היא, אם ראוי להשית על התובעים "קנס" בגובה ההוצאות שהשית עליהם בית המשפט בצירוף האגרה ששולמה על ידם בגין מחדלם להתייצב לדיון. 
4. בבקשתו, טוען בא כוח התובעים טענות שונות לעניין האפשרות לזמנו לדיון הוכחות בפקס שאתייחס אליהן בהמשך הדברים, אולם עיקר טענתו היא עובדתית - כי לא ידע על קיום הדיון ולא קיבל החלטת בית המשפט בעניין זה. 
5. אציין, כפי שנאמר גם בפסק הדין, כי טענה זו של ב"כ התובעים, איננה יכולה להיות נכונה ויש לקוות שנטענה עקב שגגה.  ביום 2.9.12 הגיש ב"כ התובעים תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים.  בכותרת המסמך נרשם "קבוע ליום 31.12.12.....".  כלומר חד משמעית, הידיעה על מועד הדיון, הייתה בידי ב"כ התובעים.  יתירה מכך, בפתח ההודעה נכתב: "בהתאם להחלטת כבוד בית המשפט, אשר קבע שתצהירי התובעים יוגשו בתקופת פגרת בית המשפט מוגשים בזאת התצהירים".  החלטת בית המשפט מיום 2.10.11 בה נקבע מועד שמיעת הראיות ליום 31.12.12., קבעה כי תצהירי התובעים יוגשו עד ליום 20.7.12.  כלומר, לא יכול להיות ספק, כי ב"כ התובעים, קיבל את החלטת בית המשפט אשר קבעה את הדיון ליום 31.12.12.
6. על כן, טענת ב"כ התובעים בסעיף 2 לבקשתו, כי אי הגשת התצהירים במועד, היא ראיה לכך שלא קיבל את החלטת בית המשפט, טוב היה אילו לא הייתה נטענת על ידו, שכן בעת הגשת התצהירים שלא במועד, ללא נטילת רשות מבית המשפט, הודיע ב"כ התובעים לבית המשפט, כי לנוכח החלטת בית המשפט המורה על הגשת התצהירים בפגרה, הוא מגיש את התצהירים לאחר הפגרה.  האם יכול להיות ספק כלשהו, כי ההחלטה הייתה בידי ב"כ התובעים?
7. יתר על כן, משלוח כתבי בי דין באמצעות הפקסימיליה, הוא בהחלט דרך לגיטימית להמצאתם.  ה"אינדיקציה לשליחת פקס" שבית המשפט הזכיר בפסק הדין, היא של משלוח בפקס למספר הפקס של משרד ב"כ התובעים (עם הקידומת הנכונה), כשבמקרה שהפקס לא נשלח, ניתנת הודעה על כך במערכת. 
8. תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 קובעת במפורש את האפשרות להמציא כתבי בי דין באמצעות הפקס, בכפוף לתנאים הקבועים בתקנה.  האפשרות היחידה לטעון כנגד המצאה כזו, ככל שבידי בית המשפט אין אישור משלוח בפקס של כתב בי הדין לבא כוח, היא על ידי תצהיר של עורך הדין, בדבר אי קבלת כתב בי הדין.  כאמור לעיל, במקרה זה, תצהיר כזה איננו רלוונטי, באשר אין שום ספק כי החלטת בית המשפט שקבעה את מועד דיון ההוכחות הייתה בידי ב"כ התובעים. 
9. גם טענת ב"כ התובעים בדבר קידומת הפקס ברמת השרון, אין בה ממש, באשר גם ב"כ הנתבעת וגם בית המשפט העבירו את הפקס לאזור חיוג 03.
10. על כן, אני קובעת כי אין ממש בטענת ב"כ התובעים בעניין זה וראוי היה כי ב"כ התובעים יבדוק עצמו היטב לפני שהוא טוען בעניין זה בפני בית המשפט. 
11. בבקשות לביטול פסק דין, בדרך כלל נלקחים בחשבון שני גורמים, הטעם למחדל בגינו לא התייצב הצד המבקש את ביטול פסק הדין וסיכויי ההליך.  יש מקבילית כוחות בין שיקולים אלה ובדרך כלל ככל ששיקול אחד נוטה לכיוון אחד, יידרש יותר משקל של השיקול השני.  בענייננו, מחדלם של התובעים משמעותי ועל כן לכאורה היה עליהם להראות סיכויי תביעה גבוהים מאוד כדי להצדיק ביטול פסק הדין.   
12. טוען ב"כ התובעים, כי אכן, לתביעת התובעים סיכוי גבוה ובין היתר מתייחס לכך שבתיק קיימת חוות דעת מומחה (בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת בדיון).  מבלי שאבחן לעומק את סיכויי ההליך אציין, כי חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעים (חוות דעת פסיכולוגית), איננה ערוכה כחוות דעת בהתאם לדין.  פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971, מאוד ברורה בעניין זה וחוות הדעת של התובעים לוקה בעמידה בתנאיה. 
13. מכל מקום, אינני סבורה כי יש לקבוע כבר כעת מה הם סיכויי התביעה, משום שאני סבורה כי התנהלות התובעים במקרה זה, מצדיקה השתת ההוצאות עליהם כפי שהושתו ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתם לביטול פסק הדין.  
14. אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 373 כותב:

"אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בד"כ בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול). בדונו בשאלה זו יטה בית המשפט להיעתר לה אלא אם כן שוכנע כי אין בתשלום ההוצאות משום פיצוי הולם לנזק אשר נגרם ליריבו."

ומוסיף המלומד גורן בספרו הנ"ל בעמ' 373, כי רק במקרים בהם:

"התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי ומגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה)."

15. בדרך כלל, נבחנת שאלה זו, כשניתן פסק דין כנגד נתבע בהליך, כשהמזור היחידי שלו הוא ביטול פסק הדין.  בענייננו, אין זה המצב, שכן כאמור לעיל, התובעים הם שמבקשים ביטול ההחלטה, כשבקשתם למעשה משמעותה, ביטול ההוצאות שהושתו עליהם.
16. התביעה נמחקה ועל כן, ככל שיחליטו התובעים להגישה מחדש, לנתבעת לא יהיה מנוס אלא להתגונן בפניה.  על כן, השאלה היחידה שעל הפרק היא אם אין מקום להשית על התובעים הוצאות בשל התנהלותם בעניין זה.  מכל האמור לעיל עולה כי אין מקום לבטל את ההוצאות שהושתו על התובעים, שכן התנהלותם עלתה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי והאמור בבקשה לביטול פסק הדין לעניין אי קבלת החלטת הזימון לדיון, לא יכול להיות נכון.